הנשים של בית אלפראשה

בישול נהדר הוא שילוב של תרבות ונגיעה אישית. במיטבו, זהו מעשה של נתינה ושיתוף שנעשה באהבה. חווית הבישול האידיאלית נחווית כשמבשלים ביחד, משתפים בסיפורים אישיים, מתקרבים וקשרים נוצרים.  החזון שלנו הוא לשחזר את הקסם של המטבח המשפחתי הערבי. ליצור מפגשים בין אנשים מתארבויות שונות, להכיר להם את הטעמים, העושר התרבותי המקומי ואת האישיות היחודית של כל אחת מה”שפיות” שלנו.

שמי נורה כורדי ואני ילידת עכו. את הסימטאות הצרות בעיר העתיקה של עכו אני מכירה מאז שהייתי בת 3. שתי הסבתות שלי התגוררו בעיר העתיקה, וגם גן הילדים שהלכתי אליו היה בעיר העתיקה. כך שרוב ילדותי ביליתי בגילוי כל הפינות בעיר העתיקה, ובמיוחד היכן אפשר לקנות את הממתקים הטובים ביותר!

אני זוכרת שפעם, כשהייתי ילדה קטנה, הלכתי למינימרקט הסמוך לקנות ממתקים. כשיצאתי מהחנות ראיתי חתול יפה והחלטתי לרוץ אחריו כדי לראות לאן הוא הולך. בלי ששמתי לב מצאתי את עצמי בנמל עכו בזמן השקיעה. עוצמת צבעוניות השמיים בזמן השקיעה היפנטה אותי מאז ומתמיד. ישבתי על אחד הסלעים שצופים אל הנמל והסתכלתי איך השמש שוקעת לאט לאט על העיר העתיקה, עם כל יופיה וקסמיה.

שכחתי לגמרי שאני אמורה לחזור לביתה של סבתי. מכיוון שכולם הכירו אותי בעיר העתיקה, היא הצליחה למצוא אותי יושבת לבד על הסלע צופה בשמש השוקעת. 

עכו היא פשוט חוויה בפני עצמה. אני כל כך גאה בבית אלפראשה שמציע למבקרים בעכו הזדמנות לפגוש נשים מקומיות, ולנהל שיחות מלב אל לב עם האנשים שגרים כאן. אני שמחה וגאה להיות המנהלת של המקום הנפלא הזה, ולהזדמנות שניתנה לי לשתף את אהבתי לעכו, לספר עליה לכל המתעניינים ולמשתתפים בסדנאות שלנו ולעזור להם לגלות את הסודות והקסם של עכו.

שמי אמירה גזוואי.  אני בת 54 ואמא ל 5 ילדים. אני מאושרת עם כל מה שאללה נתן לי.

מאז ומתמיד אני אוהבת לבשל. גדלתי בבית שהיה תמיד מלא בבני משפחה ואורחים. היינו 13 וגרנו בדירת 2 חדרים. אמי אהבה לבשל ואהבה לארח את בני המשפחה והחברים שבאו לבקר ולאכול. לא עבר יום אחד בו השולחן לא היה מלא עד אפס מקום במנות מיוחדות של המטבח המזרח תיכוני, שעוברות מדור לדור. יום שישי היה היום המיוחד בביתנו. אבי היה חוזר הביתה מוקדם מהעבודה עם מבחר מוצרי מזון מיוחדים, מהם אמי היתה מכינה מאכלים טעימים להפליא.

אהבתי לעזור לאמי לבשל, וכך הצלחתי ללמוד ממנה את סודות המטבח והמתכונים של כל אחת מהמנות המיוחדות שלה. היתה לנו בדיחה משותפת. היא שאלה אותי כל יום מה היא צריכה לבשל באותו יום ואני תמיד עניתי מקלובה.  אחד המאכלים המיוחדים שלה שכל כך אהבתי ותמיד היה כל כך טעים.

שמי מנאר כורדי, אני בת 45 ויש לי 3 ילדים. גרה בעכו כל חיי.

הייתה לי חנות מזכרות קטנה לתיירים בשוק בעיר העתיקה של עכו. מאז הקורונה הכל נסגר ונשארתי בבית. שמעתי שבבית אלפראשה מחפשים בשלניות טובות וחשבתי שזו הזדמנות נהדרת עבורי, מכיוון שתמיד אהבתי לבשל ואני גם מאד אוהבת לפגוש ולהכיר אנשים חדשים.

כשהייתי צעירה תמיד עזרתי לאמי בבישולים מכיוון שהרבה מנות דרשו הכנה וזמן בישול ממושך. במהלך חודש הרמדאן, זה אתגר לבשל עבור כל כך הרבה אנשים; הבית שלנו תמיד היה מלא במשפחה ובחברים. אנחנו תמיד משתדלות שכל יום תוגש ארוחה שונה. החל מהמנה העיקרית, דרך הסלטים והקינוחים. במשך 30 יום ברציפות. זה כמו קורס בישול אינטנסיבי של 30 יום, לבשל כל יום כל היום לארוחת הערב.

ואל תשכחו שבזמן שאנחנו מבשלות כל היום לארוחת הערב, אנחנו גם צמות. בלי לאכול או לשתות כלום. זה אכן אתגר וקשה, אבל כל התשישות נעלמת ברגע שאני רואה את משפחתי וחבריי יושבים סביב השולחן ונהנים מכל ביס מהארוחה שבישלתי באותו יום. זו הסיבה העיקרית שאני אוהבת לבשל. השמחה שהבישול שלי גורם לבני משפחתי, משמחת גם אותי.

שמי נסרין חליל ואני אמא ל -5 ילדים.

את כל רזי הבישול למדתי מאמי בגיל צעיר.

התחתנתי בגיל צעיר, ובהתחלה לא ידעתי איך לבשל את המנות שהיא היתה מכינה. 

לאחר החתונה עברתי לגור עם בעלי, והתחלתי ללמוד לבשל מהשכנות שלי. בכל פעם שמשפחתי הייתה מגיעה לביקור ובני המשפחה היו טועמים מהאוכל שלי, היו נותנים לי עצות לגבי כל דבר שהכנתי ואיך לשפר אותו בפעם הבאה.

כל פעם שביקרתי את אמי, ביקשתי שתלמד אותי עוד סודות להכנת הקובה המושלמת. קובה הייתה המומחיות שלה וכעת זאת גם המומחיות שלי.

בכל יום שישי, האחים שלי והנכדים היינו לאכול אצל סבתא שלי, שגידלה, ליד ביתה, מלוכיה וירקות שונים נוספים. היינו מביאים לה את המלוכיה שקטפנו בגינה ותוך 20 דקות היתה לנו מלוכיה מבושלת מוכנה. אין דבר שטעים יותר מזה. היינו יושבים סביב מגש גדול עם אורז חם, מלוכיה וירקות טריים ואוכלים ביחד.
הזיכרונות האלה יקרים לי עד היום.

שמי סמאהר חתות, אני בת 45, גרה בעכו, נשואה ואמא ל 4 ילדים. ילד אחד ושלוש בנות. למדתי לבשל מגיל צעיר מאוד. כשהייתי בת 13 הייתי כל הזמן במטבח עם אמי.

התחתנתי בגיל 20, והייתי אחראית על כל הבישולים בבית. אהבתי להכין סמבוסק, קובה, ספיחה ומאכלים טעימים נוספים למשפחה ולכל השכנים.

יכולת הבישול שלי הלכה והשתפרה ובשנת 2014 פתחתי מסעדה. ניהלתי את המטבח והייתי אחראית על הבישולים. לפני שלוש שנים התחלתי לעבוד בקיבוץ ליד עכו, ומכינה כל יום אוכל לילדי בית הספר עם הרבה אהבה.

שמי וופא איסא, אני בת 48 ויש לי 5 ילדים. אני חיה כל חיי בעיר העתיקה של עכו.

אני אוהבת להיות במטבח ולהכין מאכלים טעימים. אני הכי שמחה כשאני מבשלת, בין אם זה עוגות, עוגיות או כמה מהמאכלים הערביים האהובים עלינו, כמו מקלובה או פאטאייר.

  לפני שהתחתנתי בגיל 18 לא היה לי מושג איך מבשלים. לאחר החתונה ביקשתי מאמי שתלמד אותי כל מה שהיא יודעת על בישול. רק אז גיליתי כמה אני אוהבת לבשל. כל המאכלים המיוחדים שאני מכינה היום הם בזכות המתכונים של אמא שלי שאני משתמשת בהם עד היום.

 המאכל שאני הכי אוהבת לבשל זה מנסף. אנשים מאד אוהבים את המנסף שלי ואומרים לי תמיד “ששום דבר לא משתווה למנסף של וופא!” מנסף הוא מאכל ערבי מסורתי מבשר טלה, מבושל ברוטב של יוגורט מיובש מותסס ומוגש עם אורז או בורגול.

התקופה האהובה עלי בשנה היא הרמדאן, כאשר כל המשפחה מתכנסת סביב שולחן המטבח כדי לעזור בהכנת העוגות והעוגיות שמוגשות לאחר ארוחת הערב. הבנות עוזרות לי למלא את המאפה בתמרים וכולנו חותכות צורות שונות בבצק. יש רעש והמולה כשכולנו מתכוננות לארוחה היומית לאחר השקיעה. ריח העוגיות שיוצאות מהתנור ממלא את הבית בזיכרונות מהעבר ומאמי.